His theory of infinite time is plagiarized from well over 1000 years ago. Rabbeinu Saadya Gaon already discusses those who tried to advance a theory of infinite time to explain the universe in his Emunos V’deos (circa 900 CE):
קבעתי את ההוה כנקודה. ואמרתי, כיון שהאדם, אם חשב בלבו לעלות בזמן מנקודה זו למעלה לא יוכל, מפני שאין לזמן תכלית, וכל אשר אין לו תכלית לא תוכל המחשבה לצעוד בו למעלה ולעברו, והרי סיבה זו עצמה מונעת שתלך ההוויה בו למטה ותעברם עד שתגיע אלינו. ואם לא תגיע ההוויה אלינו, הרי אנו בלתי מצויים. והרי דבר זה מחייב כי אנו קהל ההווים בלתי הווים, והמצויים בלתי מצויים. והואיל ומצאתי עצמי מצוי, ידעתי כי ההוויות עברה את הזמן עד שהגיעה אלי. ואלמלא שיש לזמן תכלית לא הייתה ההוויה עוברתו. והנני בדעה שגם הזמן העתיד כמו שדעתי בזמן העבר בלי פקפוק, ומצאתי הכתוב אומר בכגון זה על הזמן הרחוק: כל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק , ואמר החסיד: אשא דעי למרחוק ולפעלי יעזן צדק . והגיעוני כי אחד הכופרים אשר נפגש עם זולתי מן המייחדים פקפק בראיה זו באומרו: יתכן שיעבור האדם בהילוכו דבר שאין תכלית לחלקיו, לפי שכל מיל או אמה שהלך האדם והעלינו אותו בלבנו מצאנוהו מתחלק לחלקים שאין להם סוף. ושאחד המעיינים הוכרח לומר שיש חלק שאינו מתחלק, ויש מהם שהודה בדילוג , ומהם מי שהודה בהנחת חלקים רבים על חלקים רבים. וכאשר ביררתי טענת פקפוק זו מצאתיה הטעיה, מפני שהתחלקות הדבר ללא סוף אינו יוצא לנו אלא בדמיון, ולא יתכן שיהיה בפועל, מפני שהוא דק מכדי שיונח עליו הפועל או החלוקה. וכיון שהזמן העבר לא עברה בו ההוויה כי אם בדמיון לא בפועל, הרי הוא באמת דומה לראייה זו, ואם היה שההוויה עברה את הזמן בפועל עד שהגיעה אלינו, הרי דבר זה לא יהא שום טענת פקפוק על ראייתנו, לפי שאינו אלא בדמיון