Blogspot is blacklisted by my filter.
אחותו של הש"ך - שתי גירסאות לספורכאמור, אנו עוסקים בבירור יחוס של הגאון רבי מאיר אייזנשטאט בעל הפנים מאירות, האם אמו היתה אחות הש"ך או אחות אשת הש"ך, הבאנו בתחילתו של המאמר את דבריו של הרב ווקשטיין, שגילה את הגירסא הנמצאת בספר סיפורי צדיקים החדש, (סיפור פז) מאת רבי אברהם יצחק סויבלמאן אב"ד זינקוביץ, שהיה תלמיד חכם גדול, ולפני כמה שנים נדפס ממנו גם שו"ת מהרא"י, מתוך כתב ידו. עוד אמר לי ווקשטיין, כי נראה שהמחבר מדייק בסיפוריו, ומביא רק את מה ששמע מפי רבותיו או מפי אביו.
על פי המסופר ב'סיפורי צדיקים', אמו של הפנים מאירות, לא היתה אחות הש"ך [או ליתר דיוק, בת אחות הש"ך] כפי שהיה מקובל עד היום, אלא היתה אחות אשת הש"ך, דהיינו, בת רבי שמעון בנימין וואלף טויבער מוילנא, נכדו של הרמ"א, והוא זה שנשא [בזיווגו השני] את אחותו של הש"ך, כך שהש"ך היה גם דודו של בעל הפנים מאירות, וגם אחי זקנתו.
ראשית נביא את הסיפור בגירסתו המפורסמת יותר. הסיפור הידוע, מקורו בספר 'דעת קדושים', נדפס פטרבורג תרנז, ושם כתוב בעמ' 189, אודות אחות השך:
אשת הפרנס מו"ה יצחק. יש סיפור מפי המסורה כי ברחה גם היא במלחמת הריקים בשנת תט"ו ולא נודע אנה היא באה, ויהי היום בנסוע הש"ך על דרכו ויקר מקרהו לעיר ששם התארח בבית הפרנס מו"ה יצחק, וכאשר קדמו עיני הש"ך אשמורות לשקוד על תורתו גם בלכתו בדרך. שמעה הבתולה – אשר היתה משרת את בית הפרנס – את קול לימודו ותשא את קולה ותבך, הש"ך התעורר לקול בכיה. ויקרב אל הנערה וישאל למה תבכי? אף היא השיבה אמריה לו "אח היה לי ושבתי שמו, גם הוא היה שוקד על התורה בלילות בשבתנו יחד בבית אבינו וקולו היה כקול כבוד רבינו, אשר שמעתי הפעם דופק על דלתי תלמודו, ותפעם עלי רוחי בזכרי את אחי. מי יודע אשר קרהו? העודנו חי?!" "מי את בתי? שאלה הש"ך. "בת הרב מאיר הכהן אשכנזי הנני" – וכאשר נוכח לדעת מזה כי אחותו בת אביו היא התודע אליה בדמע גיל ואנחות גם יחד, עד אשר התעוררו בני הבית, ור' יצחק אמר שישמח אלי גיל בראותו עתה כי אנה אלקים לידו לפרנס בת גדולים ואחות אדם גדול כמוהו. ועתה אם יש את נפשכם כאשר אלמן אנכי מאשתי. תנו לי את הנערה הזאת לאשה. וישב נא כבוד גאונו אתנו עד אשר יעברו ימי חג כלולתנו, הש"ך התבונן על המקרה ויאמר: מה' מצעדי גבר כוננו. ומה' אשה לאיש, ממנו היתה זאת. ואנכי אברכם למז"ט גם ברך שיהיו צאצאי מעיכם כאחי האם. וכן נתקימה ברכת כהן בבניהם אשר ילדו להם.
ומשם העתיקו למקורות רבים, ראה בין היתר, שו"ת פנים מאירות, מהדורה הרביעית, ניו יורק תשכב, במבוא.
מעתה נעבור לסיפור כפי שמופיע אצל הרב סויבלמאן, בסיפורי צדיקים החדש:
רבינו הגאון הגדול בעל הש"ך זצוקללה"ה היה בק' ווילנא, שנשא משם אשה בשנת ת"ח לאלף, שהיה אז בזמן ההוא החורבן הגדול הנורא מהרוצח חמי"ל יש"ו, כנודע, ואבי הש"ך ז"ל הגאון הר' מאיר זצ"ל ומשפחת בית אביו היו דרים בארץ פולין בעיירות שהלך הרצחן הנ"ל להרוג כו' ואבי הש"ך ז"ל כבר נסתלק מעוה"ז בשנת ת"ח, והש"ך ז"ל היה בעיר ווילנא בשנת ת"ח.
ואז כל מי שהיה יכול לברוח ברח מחמת הפחד של הרצחנים הנ"ל חמי"ל וסייעתו יש"ו, וגם אחות הש"ך ז"ל ברחה לנפשה ונתחברה לילך עם האביונים שהלכו מעיר לעיר לבקש די פרנסתם, ואירע שבאו סיעת האביונים ובתוכם אחות הש"ך ז"ל אל העיר ווילנא ואכסניא שלהם היה בבית הקדש ... ... אשת הממונה על ההקדש .. הוטבה בעיניה הבתולה הזאת היא אחות הש"ך ז"ל ... ... והכרת פניה העיד עליה שהיא ממשפחת היחוס והמעלה ... והתחילה להציע לפניה לומר למה לך לכתת רגלך לילך עם האביונים מכאן והלאה, הלא עצתי טוב שתשאר פה בעיר הלזו ובודאי אראה לבקש לך מרגוע לנפשך מעמד פרנסה בעיר ...
השי"ת המסבב כל הסיבות ית"ש נתן בלבה לילך אל הגבירה חמות הש"ך ז"ל ולספר לה איך שיש עתה בהקדש בתולה אחת צנועה וחכמה ומושלמת בכל המעלות וניכר בה שהיא מן גדולי היחוס והמעלה שבעיירות פולין לא כשאר הקבצנים, לכן עתה טוב לפני הגבירה לאספה אל ביתה על איזה שירות ובודאי תקבל ממנה עונג ונחת ... כן עשתה, הביאה הבתולה לבית הגבירה ודיברה עמה והוטבה בעינה מאוד ואמרה לה הגבירה ... שימוש קל אני אתן לך, והוא חתני הגאון הש"ך לומד בחדרו בכל לילה ולילה כמה שעות עד קרוב לחצי הלילה, ובעת שגומר לימודו וכל בני ביתי ישנים ולזה צריך אני מי שיושיט לו לחדרו סעודתו סעודת הערב ולהציע מיטתו ולהכין לו מים וכו', צריך לזה איש מיוחד שיהיה ישן ביום כמה שעות בכדי שיוכל להיות ער ולישב אחורי דלת חדרו של חתני הגאון שיחיה אשר בעת שיגמור לימודו יביא לו האיש הזה את סעודתו ושאר דברים.
כן הוה, הבתולה זו נשארה בבית הגבירה והיתה ישנה ביום בכדי שתוכל להיות ערה ולישב אחורי דלת חדר הש"ך עד שיגמור כל הלימוד שלו כנז"ל. הוא הש"ך ז"ל שלמד יחידי בחדרו ולמד בקול רם בינו לבין עצמו והבתולה ישבה אחורי חדרו, נדמה לו שכן היה ממש קול אביה ז"ל שזה כמה שנים שנעדר. וקולו של הש"ך נדמה לה בשיווי ממש כקול אביה הרב המנוח ועי"ז נתעורר לה דאגה ותוגה, כי הזכירה את עצמה איך שהיא עתה בשפל המעש גול וסורה, ואיך נהפך עליה הגלגל החוזר, שהיתה בת גדולים וטובים וגאוני ארץ, ועתה היא יתומה עניה גלמודה וכו', והתחילה לבכות בחשאי שלא לבלבל את הגאון הזה הלומד בחדרו אך לא יכלה להתאפק ובכתה בקול רם במר לב, הוא הגאון הש"ך ז"ל שמע בחדרו אשר המשרתת היושבת בחדר החיצון אחורי דלת חדרו היא בוכה, חרה לו היטב על דבר זה לבלבל אותו, הלך אל הפתח ופתח ויקצוף עליה על זה שמבלבלה אותו. מובן שפסקה מלבכות והתאפקה בכל כחה והמתינה עד שגמר כל לימודו וכשגמר ויצא מחדרו תיכף הכניסה לו כל הצורך מאכל ומשתה וכו'.
כן בלילה השניה היה כן, שכשהתחיל הש"ך ז"ל ללמוד לימוד בעמקות גדול ובקול רם, נדמה לה שקולו הוא שוה ממש כקול של אביה המנוח הרב ז"ל והתחילה לבכות מאד באנחה מתוך הלב שלא יכלה להתאפק. הוא הש"ך ז"ל שמע בכייתה ואנחתה זה פעם שני הבין שלא לחינם הוא הלא דבר הוא, לכן פסק מלימודו ופתח פתח חדרו, היא הבתולה שראתה אותו יוצא מחדרו נתבהלה קצת, הש"ך ז"ל התחיל לשאול אותה מאין היא ומי היה אביה השיבה לו ולא כיחדה ממנו, אשר היא מפולין מלובלין או מאוסטרהא וע"י האונס הרצחן וכו' ברחה לנפשה למלט נפשה, ואביה היה רב גדול וגאון, שמו היה הר' מאיר. הש"ך ז"ל שאל אותה על שם אמה ועל שם משפחה שלה לאביה ולאמה, הכל השיבה לו, אז נודע לו להש"ך ז"ל שהיא אחותו מאב ומאם, עשה את עצמו כמחריש לא גילה לה שום רמז, הש"ך ז"ל חזר אל חדרו ולמד לימודו, וכשגמר לימודו ויצא מחדרו קצת, היא הכניסה לחדרו כל הצורך מאכל ומשתה וכו', כאשר ע"ז יושבת וממתנת.
למחר אמר הש"ך ז"ל לאשתו הרבנית שתאמר לאמה בשמו אשר הבתולה הזאת לא תשב עוד כאן בשביל השימוש הזה, ולהושיב איש אחר על זה השימוש והבתולה הלזו תהיה כאן בביתה בכבוד, מטעם הכמוס עמדו, לזונה ולפרנסה ולהלבישה בכל הצורך בלא מחסור כאחד מבניה, אשת הש"ך ז"ל הגידה ד"ז לאמה בשם בעלה הגאון. הגבירה חמות הש"ך ז"ל שמרה את דברי חתנה הגאון לעשות ככל אזהרתו, כתורת משה ממש.
ובימים מועטים, מתה הגבירה חמותו של הש"ך ז"ל, ותיכף אחר שבעה התחילו השדכנים לבוא אל הגביר חמיו של הש"ך ז"ל להציע לפניו שידוכים הגונים מהם ברוב ממון ומהם מגדולי יחוס, הגביר נכנס לחתנו הש"ך ז"ל וסיפר לחתנו מהשידוכים שדיברו לו איזה מהם שיסכים חתנו הגאון .... אמר לו חתנו אם כבודו ישמע אלי אל תפנו אל ממון או אל יחוס, אני אציע לפניכם שידוך הגון וטוב יותר מכולם, והוא, לישא את הבתולה הזו שהיא בביתכם זה איזו חדשים, צנועה וחכמה ויפ"ת, ולהגביל זמן החתונה על ימים אחדים, ואני אהיה השושבין שלכם, ובשעת החתונה אגלה לכם למי הבתולה הזו וכו'. כן הוה, הגביר נתרצה לשמוע דברי חתנו נ"י ונשאה לאשה כדת משה וישראל והש"ך ז"ל היה השושבין, ואחר החופה גילה הש"ך ז"ל שהכל היא אחותו, ודרשה גישאנק נותן לו, היינו שהבטיח לו שיוליד בן זכר גאון וחריף כמוהו הוא היה שו"ת פנים מאירות, והש"ך ז"ל היה דודו אחי אמו, בקראו שמו ר' מאיר אחר א"ז ר' מאיר אבי הש"ך ז"ל.
ובכן, יש שני חלקים שמשתנים בגירסא של הרב סויבלמן, האחד, שאחות השך היתה נשואה לא לר' יצחק אבי הפנים מאירות, אלא לר' שמעון בנימין וואלף טויבער חותנו של הש"ך, בזיווגו השני.
אומנם השינוי השני, והוא היותר משמעותי לענייננו, נמצא בסוף הסיפור: "ודרשה גישאנק נותן לו, היינו שהבטיח לו שיוליד בן זכר גאון וחריף כמוהו הוא היה שו"ת פנים מאירות, והש"ך ז"ל היה דודו אחי אמו, בקראו שמו ר' מאיר אחר א"ז ר' מאיר אבי הש"ך ז"ל". זה הרי ודאי לא יתכן, כי אביו של הפנים מאירות, נודע לנו זה מכבר ששמו היה ר' יצחק אשכנזי, וודאי שלא הוא זה שהיה חותנו של הש"ך, על כן, מציע הרב ווקשטיין תיקון קל בנוסח הסיפור, ולדבריו, לחותן הש"ך ולאשתו השניה – אסתר, אחותו של הש"ך, נולדה בת, והיא היתה אמו של הגאון הגדול בעל הפנים מאירות. דהיינו, שר' יצחק אבי ה"פנים מאירות", נשא את אחות אשתו של השך.
ובכך עולה, שבעל הפנים מאירות, וכל צאצאיו אחריו, נמנים בין צאצאי הרמ"א.
במאמר הבא, נדון בדברים מכל ההיבטים. בנתיים נאחל פסח כשר ושמח לכל בית ישראל. ונזכה במהרה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים.
הקשר המשפחתי שבין הש"ך לפנים מאירותעוסקים אנו במאמרים הקודמים, בבירור הקשר המשפחתי המדויייק, שבין רבינו הש"ך לבין הפנים מאירות. הבאנו את שתי הגירסאות, את הגירסא המקובלת עד כה, כפי שהובאה בספר דעת קדושים, ואת הגירסא שחשף ווקשטיין, מתוך ספר סיפורי צדיקים החדש, מאת רא"י סויבלמן.
ובכן, ישנן כמה תמיהות בסיפור כפי גירסתו של רא"י סויבלמן.
ראשית, הוא כותב, "ואבי הש"ך ז"ל הגאון הר' מאיר זצ"ל ומשפחת בית אביו היו דרים בארץ פולין". ובהמשך הוא מספר, שכאשר הש"ך שאל את אחותו מאין היא, השיבה לו, "אשר היא מפולין, מלובלין או מאוסטרהא".
הדברים מוזרים, ומוכיחים כי המספר כלל לא היה בקי בתולדות רבי מאיר אביו של הש"ך. והרי אנחנו יודעים, שמוצא בית אביו של רבי מאיר, היה בפפד"מ ולא בארץ פולין. ואם כי, בצעירותו הלך ללמוד בלובלין [וכפי המסורת המספרת שלמד שם בחברותא, עם בעל המגיני שלמה, והיה תלמידו של המהר"ם מלובלין], אבל ודאי אחר כך, עזב את פולין, והלך למדינת רוסיה, שם כיהן ברבנות באמסיטיב שבליטא, ובמאהליב על דנייפער, שברוסיה.
נקןדה נוספת, איני בקי עד כדי כך בארחות חיי היהודים בפולין, שרבים מבין האמידים שבהם, החזיקו משרתות בביתם, אבל נראה לי קצת משונה, שישאירו משרתת נערה בתולה, שתשרת באופן קבוע כל לילה, תלמיד חכם צעיר, שיושב ולומד לבדו. פאסט נישט.
עוד מאריך המספר, כי הש"ך לא גילה לאחותו המשרתת, כי הוא בעצם אחיה. ומדוע? למה לא לחסוך מעט מצערה הגדול של בת ישראל? והלא היא חשבה כי כל משפחת בית אביה נכחדה בפרעות.
ומדוע הש"ך לא סיפר זאת לחותנו? ומדוע לא סיפר זאת בעת הצעת השידוך, רק לאחר מכן?
לי זה נראה, כאילו כל ההוספה הזו, באה לתת נופך דרמטי לסיפור, והיא מערערת בעיני את האמינות של כל גירסא זו.
עוד ענין, המספר מקדים, כי הש"ך ישב אז בבית חמיו בווילנא, ולכן מספר כי נשא אשה רק באותה השנה - שנת ת"ח. ושוב, הדבר נראה מוזר, הלא הש"ך כבר בשנת ת"ו הדפיס [בקראקא] את חיבורו הראשון שפתי כהן על יורה דעה. וכבר אז בהקדמה קורא לו, מהרם איסרלש חו"ז. וגם, המהדורא בתרא, כתב הסכמה על ספרו, וכותב חתן אחי הקצין כהר"ר וואלף. וגם בהקדמת המדפיס ר' מנחם נחום מייזליש, כותב, בדבריו: "ש"ב הראש התורני הנדיב המורסם החכם השלם מוהר"ר שמעון וואלף נר"ו חד מראשי קציני ק"ק ווילנא יצ"ו הגדיל תושיה בתת בתו להמרומם נר ישראל מוה"ר שבתי כץ נר"ו והחזיק ידו בהדפסת ספרו".
הסיפור כפי גירסתו של הרב סויבלמאן, נעתק גם בספר מעשה הגדולים החדש, ורשא תרפה, ועוד הוא מוסיף ומשנה עוד קצת, לדבריו, אבי הש"ך נהרג בפרעות ת"ח. עוד הוא כותב שלחמיו של הש"ך היתה רק בת יחידה.
והנה, בשום מקום בש"ך כשמזכיר לאביו [וכן לא בספרים אחרים שמזכירים אותו], לא כותב עליו הקדוש או הי"ד, רק מזכירו זל או זצל, ופעם אחת, כותב עליו הכ"מ, ביו"ד סי' ב. והנה כאמור, הש"ך הדפיס את ספרו ליו"ד בשנת ת"ו, וההסכמות על ספרו, ניתנו בשנת ת"ה, [וגם בהסכמת המג"ש (שלמד עם ר' מאיר בלובלין) על הש"ך, גם כותב על ר' מאיר ז"ל] הוי אומר, שר' מאיר נפטר עוד לפני שכתב הש"ך את חיבורו, על כל פנים היה זה עוד זמן רב לפני הפרעות.
ומתי באמת נפטר רבי מאיר, אין ידיעה ברורה, בספר 'גזע תרשישים', ואחרים, כתבו שרבי מאיר היה אב"ד דובנא, ונפטר בה בי"ג כסלו בשנת ת"ג, על פי מצבה שנמצאה שם, אמנם, בספר 'דובנא רבתי' דוחה את ההשערה הזו. ובדבריו של הרב סויבלמן בסיפורי צדיקים, רק כותב על ר' מאיר שכבר נסתלק מעוה"ז בשנת ת"ח. ולא בהכרח שנפטר באותה שנה, ויתכן שנפטר עוד קודם.
אם אכן, רבי וואלף טויבער, חמיו של הש"ך, נשא יותר מאשה אחת, ואולי אף שלש נשים, למה לא נזכר מזה מאומה במגילת ריש, למה מוזכר רק אודות זיווגו האחרון, ר' הירש דלהינר. הרי על הרמ"א כן מפרטים שם במגילה את שני נשותיו. ובפרט, שלדברי רבי שלמה אנגלארד, נכתבה על ידי בני משפחתו הקרובה של ר' וואלף, ואף נקראת מגילת יוחסין של ר' וואלף וילנר.
אם נתעלם לרגע מתיקונו של הרב ווקשטיין, הרי שלגירסתם של סיפורי צדיקים החדש, ומעשה הגדולים החדש, הרי שחותן השך, הוא זה שהוליד את בעל הפנים מאירות, וזה הרי לא הגיוני בעליל. הדבר מראה עד כמה מוסר הסיפור ומספרו לא היה בקיא בתולדות המשפחה, והגיוני שהתבלבל בפרטים.
בקיצור, אין טעם להאמין דווקא לנוסח זה, שנדפס עשר שנים אחרי הנוסח הראשון של הסיפור. כאשר המחבר הראה בכמה נקודות שאינו בקיא בפרטים.
ובפרט, הרי כבר הראינו לעיל, שלפי גירסא זו, הרי שהפנים מאירות עצמו, היה מצאצאי הרמ"א. זה לכשעצמו, גם תמוה. הרמ"א מוזכר מאות פעמים בכתבי הפנים מאירות, ואף פעם לא מזכירו בתואר זקיני, או א"ז, וכדומה. [עברתי על 400 פעמים ב
