כותב הגר''א זצ''ל, שאם לב האדם טוב לאדם אחר, ''אותו אדם גם כן טוב עמו, אף שאינו יודע לבו''
עי' בפירוש הגר''א למשלי, על הפסוק (כ''ז - י''ט) 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם', שכותב וז''ל, כמים הפנים לפנים - כמו המים שמראים פני האדם כפי שמראה עצמו למים, אם יעקם פניו גם המים יראו כן, כן לב האדם לאדם - אם לבו טוב לאדם, אותו אדם גם כן טוב עמו, אף שאינו יודע לבו וכו', וכמו שהאדם דבק להשי''ת, כן הקב''ה דבק בו, וכמו שנאמר (יחזקאל א' - כ''ו) 'ועל הכסא דמות כמראה אדם', וכן כל הנביאים ראו בדמות אדם, לפי שהם אדם לכן מראה עצמו להם בדמות אדם, עכ''ל. וע''ש מש''כ על הפסוק (י''ד - י''ז) 'ואיש מזמות ישנא', וז''ל, מי שחושב מחשבות רעות בלבו, ולא יגלה לחוץ מחשבתו, ואף שאין אדם יודע מה שבלבו של אדם, הוא ישנא, כי כמים הפנים אל פנים וגו', עכ''ל.
ועי' מש''כ האור החיים הק' בפ' כי תשא (ל''ג - י''א) וז''ל, כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם; פירוש כי הלבבות ישכילו בנעלם אם לאהוב אם לשנוא, כי כפי אשר יכין האדם לבו לאהוב חבירו, כמו כן יתבונן לב חבירו לאהוב אותו וכו', ומעתה יבחין אדם מה הוא עם קונו, אם לבבו יתאוה ויחשוק בה' ובעבודתו, הנה זה סימן כי ה' אהבו, עכ''ל .
ועי' מש''כ היעב''ץ בפסחים דף נ''ד:, על מה שאיתא בגמ' שם, ''ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו'', וז''ל, נ''ב, בעניניו, אבל בענינו עם חבירו, כמים הפנים לפנים, עכ''ל.
ועי' מש''כ האוה''ח עוד, בפ' ויגש (מ''ד - י''ח) על הפסוק 'ויגש אליו יהודה', וז''ל, ובדרך דרש יתבאר אומרו 'ויגש אליו', על דרך אומרו 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם', ולזה נתחכם יהודה להטות לב יוסף עליו לרחמים, והקריב דעתו ורצונו אליו לאהבו ולחבבו, כדי שתתקרב דעתו של יוסף אליו לקבל דבריו ופיוסו, עכ''ל.
אמנם עי' בפירש''י למשלי שם שכותב וז''ל, 'כן לב האדם לאדם' - חברו, לפי מה שאדם יודע שחבירו אוהבו, כן הוא מראה לו פנים, עכ''ל.