ביאור מהתורת חיים למה התורה מתשת כוחו של אדםעי' בספר תורת חיים סנהדרין דף כ''ו: ד''ה מפני שכותב וז''ל, מפני שהיא מתשת כוחו של אדם; לכאו' משמע שע''י טורח עמלה של תורה קאמר שמתשת כוחו של אדם, ואין נראה,
דחוטבי עצים וחוצבי אבנים ושאר בעלי מלאכות, טורח מלאכתן מרובה מעמלה של תורה, ואדרבה דרכיה דרכי נועם, וכל העוסק בה יש לו קורת רוח ודעתו נחה. לכך נראה דמה שהיא מתשת כחו של אדם לאו מפני טורח עמלה הוא, אלא שכן היא דרכה של תורה, שכל העוסק בה נעשה כח חומרו תש, כדי שיתגבר עליו כח נשמתו דעתו וחכמתו, שכל זמן שחומרו של אדם מתגבר, אין דעתו נכונה וצלולה. ומהאי טעמא אמרו חז''ל תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין מוסיפין חכמה, לפי שלעת זקנתן תש כח חומר שלהן, לכך דעתו נוספת. וכן משמע מעובדא דריש לקיש בפרק השוכר את הפועלים, דהוי קא חזי ליה לרבי יוחנן דקא סח בירדנא, ושוור לירדנא אבתריה, א''ל חילך לאורייתא, א''ל שופרך לנשי, א''ל אי הדרת בך יהבינא לך אחותי, קביל עליה, בעי למיהדר לאתויי מאני ולא מצי הדר, ופירש''י ז''ל שם, דמשקבל עליו עול תורה תשש כחו, אלמא אע''ג דאכתי לא הוה טרח ולא עמל בה נעשה תש כחו רק בקבלה בעלמא, וצריך לומר דכך היא דרכה של תורה כדפי', עכ''ל.
ועי' באפיקי יהודה דרוש העשרים אות ט''ו, שמביא דברי התורת חיים הנ''ל וכותב וז''ל, ונראה לי כי זהו מה שרמזו רבותינו ז''ל (שבת דף קמ''ו., ע''ז דף כ''ב
במאמרם ז''ל, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עכו''ם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן, ע''כ, והיינו כי אין לך זוהמא יותר גדולה מהכח המתעורר אשר ישנו בחומר החזק והגס בהיותו בתקפו, כל זמן שמבקש תפקידו. וקאמרי דישראל שעמדו על הר סיני וקבלו על עצמם שמירת התורה, תש כחם הגופני, כי שלימות הצורה אשר היה להם מאז החלישה את החומר, אבל האומות עוד אכלם בפיהם, עכ''ל.
