כתב הקה"י באגרות קודש אגרת ג' (ובקריינא דאגרתא ח"ב סי' כ"ו) וז"ל הנשים טועים טעות גדול במה שחושבין שע"י שלא ילדו בנים מרובים מקילים מעליהם עול החיים, כי באמת אין חילוק אם מטפלת בגידול שלשה ילדים או שבעה ילדים כי בין כך ובין כך תהיה עסוקה וטרודה כל היום ותנוח בלילה כן הוא מציאות באמת.
וגם בהרבה ילדים הגדולים מסייעים מעט בעול טיפול הקטנים, ובמשפחה קטנה הילדים מתגדלים מפונקים ואינם משתתפים בעול הבית ואח"כ סובלים מאד ממה שלא נתרגלו בעול ובעזר לאמא ודורשים חיים קלים אשר לא ישיגוה ועצביהם מתוחים תמיד.
והנה כל היסורים וסבל וכן כל מנת עונג החיים באמת הכל נגזר מן השמים בר"ה וביו"כ, ואין שום אפשרות להשתמט מהם ולשנות, ואם האדם ישתמט מאיזו עול המביאו לידי סבל, יצמח תחתיו סבל אחר, ומנת סבלו ומנת עונג הנגזר לו לא יגרע ולא יוסיף אפי' משהו.
והרבה שלוחים למקום ב"ה, כל מיני מחלות ר"ל, דקדוקי עניות ר"ל בזיונות, קטטות ומריבות בין בעל לאשתו, או עם שכנים ושותפים וכיו"ב, לחץ של בעל חובות, דכאון מאיזו סיבה, ודכאון בלא שום סיבה, אבידת החן, שעמום, קנאה, ושנאה, וכהנה וכהנה ושום תחבולה שבעולם לא יועילו לגרוע או להוסיף מנת הסבל והיסורים, וכן מנת שמחת החיים והעונג אשר נגזר על האדם בשמים, ואם יקל לעצמו עול החיים במניעת הריון וגידול בנים, ה' יודע איזו עול אחר יבא תמורתו, מיד או לאחר זמן מה, ואין לאדם לעשות שום תחבולות נגד סדר החיים הטבעי שיסד הבורא ב"ה בעולמו.
וחז"ל במ"ר פ' מקץ (פ' צ"ב) א"ר אין לך אדם בלא יסורין אשריו לאדם שיסורין באין עליו מן התורה שנאמר ומתורתך תלמדנו, פי' הן מנת היסורין הלא היו יהיו, אשרי למי ששומר את דרך התורה ואותן היסורין הראוים לו, באים ע"י שמירת התורה כי אז הלא יש לו שכר נצחי בעוה"ב עבור אותן יסורין שממילא היו באין עליו בין כך ובין כך עכ"ל הקה"י
וכעיקר דבר זה כתב הקה"י בספרו ברכת פרץ בפרשת שמות, שפרעה גזר על הזכרים מפני שהאצטגנינים אמרו שיולד מושיען של ישראל, ובאמת ע"י גזירתו שמו את משה בתיבה בים, וראהו בתיה, ועי"ז נתגדל משה בביתו של פרעה, ומזה גופא נצמח הישועה, וחזינן דא"א לינצל מגזירת ה', כי רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום