lol, good point. Another problem is that people (may be you too) answer back without the proper respect really due to the PP.
Man, gimme a break, he just accused me of blatantly lying and being malshin the Gr"a.
כותב החינוך דאין איסור אונאת דברים ''אם בא ישראל אחד והתחיל והרשיע לצער חבירו
עי' בחינוך מצוה של''ח (שלא להונות אחד מישראל בדברים) שכותב וז''ל, שלא נאמר לישראל דברים שיכאיבוהו ויצערוהו וכו', ואולם לפי הדומה, אין במשמע שאם בא ישראל אחד והתחיל והרשיע לצער חבירו בדברים הרעים שלא יענהו השומע, שאי אפשר להיות האדם כאבן שאין לה הופכים, ועוד שיהיה שתיקתו כמודה על החירופין, ובאמת לא תצוה התורה להיות האדם כאבן שותק למחרפיו כמו למברכיו וכו', ויש לנו ללמוד דבר זה, שמותר לנו לענות כסיל, לפי הדומה, מאשר התירה התורה הבא במחתרת להקדים ולהורגו, שאין ספק שלא נתחייב האדם לסבול הנזקין מיד חבירו, כי יש לו רשות להנצל מידו, וכמו כן מדברי פיהו אשר מלא מרמות ותוך, בכל דבר שיכול להנצל ממנו. ואולם יש כת בני אדם שעולה חסידותם כל כך שלא ירצו להכניס עצמם בהוראה זו להשיב חורפיהם דבר, פן יגבר עליהם הכעס ויתפשטו בענין יותר מדי, ועליהם אמרו זכרונם לברכה (שבת דף פ''ח: ) הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתן ואינם משיבין, עליהם הכתוב אומר (שופטים ה' - ל''א) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, עכ''ל.