1 - Are you allowed to say lason hara about yourself?
From What Can I Say Today:
Chapter 3, Part C, 1:
It is permitted to speak Loshon Hora about yourself. This is based on the principle (above Part A) that the prohibition of Loshon Hora does not apply if the subject does not mind if the information is related. When one relates the information about himself, he clearly allows himself to relate the information. Thus, it is permitted. (It should be noted that although one may speak about himself, he may not include any negative information about anyone else. Even if he and another were involved in the same derogatory act, the dispensation to speak about himself in no way removes the force of the prohibition against speaking about others.)
He adds that it must be clear to the audience that the speaker is speaking about himself, as otherwise, there MAY be a lifnei iver for the audience.
Are you allowed to say it when given permission from the person (i.e. sheva brachos speeches).
Technically yes, if the permission was explicit, but the above author paskins that wherever there is reason to assume the permission was not given wholeheartedly (ie but rather out of social pressure), it remains ossur. Also:
it is questionable if explicit permission allows the speaker to relate this information with intent to degrade the subject of the Loshon Hora (see footnote). Some poskim are stringent in this regard, and only allow the information to be related where the speaker has no intention to denigrate the subject. In practice, a halachic authority should be consulted.
2 - For the people learning the daily chofetz Chaim Sefer. In Day 53, it says that it's muttar for you to listen to your wife (and your wife to say lason hara) if it's for emotional support but not believe. Unclear exactly what the parameters are. I wasn't able to find it in the chofetz Chaim (supposedly in hilchos lashon hara around 6: 2-3).
Above author (Chapter Seven Part G at length) says it is permissible when the toeles is eliciting a sympathetic response but not when the toeles is denigrating the subject. He has a lengthy footnote on the subject:
ע' הערות על חפץ חיים מהדורת "דרשו" (עמוד 551) בשם הרב יצחק הוטנר והרב שלמה זלמן אויערבאך. והנה שם הוסיף בשם רשז"א שכיון שאחד מן החובות של הבעל הוא לשמוע את דאגות אשתו, לא יתכן לאסור על האשה לספר לו את כל דאגותיה, עכ"ד. ומשמע קצת שהותרה הרצועה ואין צריכים להתייחס לכוונתה כלל, ואפילו אם אין כוונתה לתועלת מותר. וזה ודאי צ"ע כי איפה כתוב בתורה שהבעל אחראי לשמוע דאגות של אשתו שנבוא להתיר מכח זה את איסור לשון הרע בכי האי גוונא. ומסתמא רשז"א באמת סבירא ליה דיש תועלת, ורק אמר סברא הנ"ל להוכיח דלספר דאגות ולקבל חיזוק נחשב תועלת, אבל לעולם כשליכא תועלת על פי הלכה ודאי אין שום מקום להתיר. וע' חלקת בנימין (כלל ח' סקכ"ג) ושבילי חיים (ח' סקט"ו).
ואחר כך חפשתי אחר השמועה מאת הרב הוטנר. וראיתי בספר Chafetz Chaim: A Lesson A Day (p. 420 nt. 113) שכתב ששמע בשם הרב הוטנר שכיון שמחיובי הבעל הוא להרגיע את אשתו מדאגותיה לא ייתכן שיהיה אסור לשמוע לה משום לשון הרע. ואז כתב (נראה שזהו הגדרת המחבר ולא מן השמועה מאת הרב הוטנר) שפשוט שכל זה מותר רק עם כונה לתועלת וכל שאר התנאים הנצרכים, עכ"ד. ונראה דעיקר כונתו של הרב הוטנר הוא רק לומר שאע"פ שהחפץ חיים (י' במ"ח סקי"ד) רק כתב את ההיתר לספר כדי להפיג את דאגותיו בתורת "אפשר", אבל למעשה מותר לסמוך על זה, עכ"פ באשה המספרת לבעלה.
אמנם שוב עיינתי בספר אום אני חומה (להרב מרדכי גרוס ח"ב סי' פ"ז) שהוא בעל השמועה בשם רשז"א, וכתב בשמו שכאן עדיף מהתירו של החפץ חיים לספר לשון הרע להפיג את דאגותיו. וספר הנ"ל הבין שאין ההיתר מדין תועלת אלא בגלל דבדברים אלו שניהם הם כחדא שיסיר אחד מן השני מה דמציק לו, ואין צורך להתנאים של תועלת. ועוד כתב דדברים השייכים להשקפות כדי להעמידם על צביונם, פשוט דשרי דבהא הוי העמדת ביתם ושייך לתרוייהו, ובלבד שיכוין לרוחניות ולא לצרף נגיעות. והוא מסופק לענין ציור שלא הצרו לו, אלא רק מפריע לו הנהגות מסויימות אם גם זה מותר. והוסיף דכל מה שאסר החפץ חיים לספר לנשותיהם הוא בגוונא שמספרים להגין על כבודם גרידא. וסיים דשמע מן אחד מגדולי המשגיחים ששאל את החזו"א ושגם הוא מיקל כמו רשז"א בזה עכ"ד. אמנם כנ"ל, כל זה צריך לי עיון גדול ואין לנו שום רמז לזה בדברי החפץ חיים. ואדרבא, המשמעות של החפץ חיים (ח:י) הוא שאשתו שוה לשאר אינשי בזה [והחפץ חיים אף כתב במכתב להרב אשר שטרנבוך (הובא בעלי באר מהדו"ח עמוד ע"ו ודברינו לעיל פרק ו' בהערה) שימנע מלשוחח עם אשתו אפילו בדבר הידוע לשניהם]. וקשה להקל על פי שמועות בשם גדולים כשאינם מובנים לנו, כי דברים אלו תלויים בחילוקים דקים ואין אנו יודעים בדיוק את הגדרתו של בעל השמועה.
ומצאתי בספר אמרי שיח (עמוד שמ"ה) שהרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי אמר בהספדו על חמיו, רשז"א, שהרזש"א אמר, וגם נתן לו רשות לפרסם בשמו כנ"ל שאחריות של הבעל לשמוע את הבעיות שמעיקות את אשתו. והוסיף בשם רשז"א בזה"ל (כך מעתיק ספר הנ"ל אבל הוא עד מפי עד ומסתמא אינו מילה במילה מה שאמר) וכמובן לא מתוך סתם סיפור לשון הרע כי אם לתועלת זו. ומה שהחפץ חיים נסתפק אם משום דאגה בלב איש ישיחנה מותר לספר לשון הרע או לא, הני מילי באדם זר אך איש ואשתו הרי הם משעובדים זה לזה, וחייב הוא לשמוע מה מעיק עליה ומה מציק לה. וכיוצא בו כשבא הבעל הביתה ופניו נופלות, ואשתו תשאלנו למה נפלו פניך ומה אירע לך, אם יאמר לה "זה לשון הרע ואסור לספר" לא כך הם חיי שיתוף של בעל ואשה, עכ"ל. וכתב שגם הרב זלמן נחמיה גולדברג אמר כן בשם חמיו, רשז"א. וכתב שאע"פ שאחד מתלמידים המובהקים של רשז"א מסתפק בדבר זה אם יצא מפי רשז"א, הרי רואים שב' חתנים של רשז"א מעידים כן בשמו. אך סיים האמרי שיח (שהוא חתן רזנ"ג וממשפחת רשז"א) שנראה שודאי כונת רשז"א רק באופן זהירות בהתנאים בסיפור לשון הרע לתועלת כגון שלא לגזם ואם יכול להשיג אותו תועלת באופן אחר כגון להשמיט את שם האדם המיצר לו, ובלבד שלא יֵרָאה כאילו הבעל מעלים מאשתו או האשה מבעלה סיפורים שיוכלו להעזר זה בזו, הואיל וחייהם חיים משותפים הם וכאיש אחד דמו, עכ"ד. ולא הבנתי דבריו אלו שמחייב זהירות בתנאי תועלת ותוך כדי דיבור מרמז שלא יעלימו זה מזה ושכאיש אחד דמו. אך עכ"פ למדנו מן עיקר השמועה הנ"ל שאין ההיתר מרווח כל כך כמו שהוא לדעת האום אני חומה. וגם בין תלמידי הרשז"א אין עיקר השמועה מוסכם. וההיתר בנויה על חילוקים דקים כנ"ל.
He says not to rely on this without talking it over with a Rav (I assume to be sure that one is aware of the relevant pitfalls).
On a practical level, one should generally not rely on the leniencies to let off steam without the guidance of a halachic authority. The reason for this is quite clear - the laws pertaining to these matters are built upon very fine distinctions, and can easily be stretched beyond their proper limits.
Whats the chiluk to a case where your boss will fire you for not saying lashon hara about the competition for sales purposes (I think that was yesterday's)? Why is the wife allowed to say but a person has to give up his job? Emotional support is toeles but parnassah isnt?
It is impossible to meet the conditions of toeles when discussing the competition. That's why when you need information, you can't ask someone that is nogea to it (an ex about their former spouse, a fired worker about his boss, and yes, a company about their competition). Parnassah is toeles (that's why you can research a perspective business partner) but you still have the other requirements and they don't permit it.
Topic Wiki
