Have to call BS. Such a thing does not exist.
I'm sure with such a vehement reply you'll be capable of admitting your mistake when you see it clearly written in the Rishonim.
Rambam, Moreh nevocim 3/43 המצוות הכלולות בקבוצה השמינית הן המצוות שמנינו בספר זמנים1. טעמיהן של כולן - למעט מעטות - מבוארים בכתוב. טעמו של עניין השבת2 מפורסם מכדי שיצטרך להבהרה. ידועה מידת המנוחה שיש בה. שביעית מחייו של כל אדם הופכת לעונג ומנוחה מן היגיעה והעמל שקטן וגדול אינם פטורים מהם. זאת בנוסף להנצחה לדורות של הדעה החשובה מאוד והיא הקביעה שהעולם מחודש3.
טעמו של הציווי על צום כפור4 ברור גם כן: לתת את דעת התשובה. והוא היום שבו הוריד אדון הנביאים5 את הלוחות השניות ובישׂר להם שנסלח חטאם הגדול6. ואותו יום נעשׂה לנצח יום תשובה ועבודת ה' צרופה. לכן הורחק ממנו כל עונג גופני וכל מאמץ (להשׂיג) תועלת גופנית, כוונתי לעשׂיית מלאכות, ומצטמצמים בו ב(אמירת) הוִידוּיים7, כלומר, בהודאה בחטאים ובתשובה מהם.
ימים טובים8 (נועדו) כולם לשׂמחות ולהתכנסויות מענגות ההכרחיות לאדם לרוב.
הם גם מועילים להתיידדויות אשר מבקשים שתִּקְרֶינָה בין האנשים בהתאגדויות המדיניות9. ויש טעמים לפירוט אותם ימים:
עניין הפֶסַח מפורסם10. הוא נמשך שבעה ימים מפני שפרק הזמן של שבע
Sefer HacHinuchתפח. מצוה לשמוח ברגלים
לשמוח ברגלים, שנאמר (דברים טז יד) ושמחת בחגך, והעניין הראשון הרמוז בשמחה זו הוא, שנקריב שלמים על כל פנים בבית הבחירה. וכעניין שכתוב וזבחת שלמים. והדר ושמחת בחגך.
ובשביל הקרבת השלמים אמרו זכרונם לברכה (חגיגה ו, ב) נשים חייבות בשמחה, לומר שאף הן חייבות להביא שלמי שמחה.
ועוד אמרו זכרונם לברכה (שם ח א) שמח בכל מיני שמחה, ובכלל זה הוא אכילת הבשר ושתית היין, וללבוש בגדים חדשים, וחילוק פרות ומיני מתיקה לנערים ולנשים, ולשחק בכלי שיר במקדש לבד, וזו היא שמחת בית השואבה הנזכרת בגמרא (סוכה נ א), כל זה שזכרנו בכלל ושמחת בחגך.
ואמרו זכרונם לברכה במסכת פסחים (קט, א) חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, ושם נאמר, תניא, רבי יהודה בן בתירה אומר בזמן שבית המקדש קים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר (דברים כז ז) וזבחת שלמים וגו'. עכשיו אין שמחה אלא ביין, שנאמר (תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש.
ואמרו עוד במה משמחן? אנשים בראוי להם ביין, ונשים בראוי להם בבגדים נאים, והזהירתנו התורה כמו כן להכניס בכלל השמחה העניים והגרים והחלושים, שנאמר אתה והלוי והגר והיתום והאלמנה.
משורשי המצוה
לפי שהאדם נכון על עניין שצריך טבעו לשמח לפרקים, כמו שהוא צריך אל המזון על כל פנים, ואל המנוחה ואל השינה, ורצה האל לזכותנו, אנחנו עמו וצאן מרעיתו, וצונו לעשות השמחה לשמו למען נזכה לפניו בכל מעשינו. והנה קבע לנו זמנים בשנה למועדים, לזכור בהם הנסים והטובות אשר גמלנו, ואז בעתים ההם צונו לכלכל החומר בדבר השמחה הצריכה אליו, וימצא לנו תרופה גדולה, בהיות שובע השמחות לשמו ולזכרו, כי המחשבה הזאת תהיה לנו גדר לבל נצא מדרך הישר יותר מדאי, ואשר עמו התבוננות מבלי החפץ בקטרוג ימצא טעם בדברי.
מדיני המצוה
כתבתי קצתן למעלה.
ויתר פרטיה, במסכת חגיגה ובמקומות מן הגמרא בפזור.
ונוהגת מצוה זו
לעניין השמחה, אבל לא לעניין הקורבן בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ואינו משמח עצמו ובני ביתו והעניים כפי יכולתו לשם מצות הרגל ביטל עשה זה, ועל הדרך שזכרנו יאמרו זכרונם לברכה (אבות פ''ב מי''ז) וכל מעשיך יהיו לשם שמים.
Ramban, Shemos 20/8 וטעם לקדשו. שיהא זכרוננו בו להיות קדוש בעינינו, כמו שאמר וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד (ישעיה נח, יג). והטעם, שתהא השביתה בעינינו בעבור שהוא יום קדוש, להפנות בו מעסקי המחשבות והבלי הזמנים, ולתת בו עונג לנפשינו בדרכי ה',
וללכת אל החכמים ואל הנביאים לשמוע דברי ה', כמו שנאמר (מלכים ב ד, כג) מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת, שהיה דרכם כן, וכך אמרו רז''ל (ראש השנה דף טז.) מכלל דבחדש ושבת בעי [שאל, ביקש, צריך] למיזל. וזה טעם שביתת הבהמה, שלא תהא בלבנו מחשבה עליה:
ולכך אמרו ז''ל (חולין דף ה.) שהשבת שקולה כנגד כל מצות שבתורה, כמו שאמרו בע''ז, מפני שבה נעיד על כל עיקרי האמונה בחדוש ובהשגחה ובנבואה. ובמכילתא (כאן) רבי יצחק אומר, לא תהא מונה כדרך שהאחרים מונים, אלא תהא מונה לשם שבת. ופירושה, שהגוים מונין ימי השבוע לשם הימים עצמן, יקראו לכל יום שם בפני עצמו, או על שמות המשרתים, כנוצרים, או שמות אחרים שיקראו להם, וישראל מונים כל הימים לשם שבת, אחד בשבת, שני בשבת, כי זו מן המצוה שנצטוינו בו לזכרו תמיד בכל יום. וזה פשוטו של מקרא, וכך פירש ר''א:
ואומר אני שזהו מדרשו של שמאי הזקן (במכילתא דרשב''י) שפירש מצות זכור עד שלא [לפני] תבא, כלומר שלא נשכחהו בשום פנים, אבל הזכירו בברייתא (ביצה דף טז
עוד מדת חסידותו שהיה הוא מזכירו גם במאכליו ואוכל לכבוד שבת כל ימי חייו, והלל עצמו מודה במדרשו של שמאי, אבל היתה בו מדה אחרת במאכלים מפני שכל מעשיו היו לשם שמים, והיה בוטח בה' שיזמין לו לשבת מנה יפה מכל הימים:
All 3 can be achieved by phone, text, Facebook, instagram, and etc. בכל דרכין דעהו. Muktsa does not contradict any inherent objective of Shabbos.
It's besides the point, the real issue is nowadays we do not have the power to make takanos like chazal did, so we cannot asser muktsa, which is why R Solvetchik said hallel without a bracha on Yom Haatzmuat.