So your saying mein rebba ken lernen
היתר זה אמרו בגמרא ( סנהדרין לז., מתורגם לעברית):
אמר לו אותו מין לרב כהנא: אתם אומרים נדה מותרת להתייחד עִם בעלה[46], אפשר אש בנעורת [- בנסורת] ואינה מהבהבת (- דולקת, אוחזת[47], בוערת[48])? - אמר לו [רב כהנא]: התורה העידה עלינו 'סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים' (שיר השירים ז, ג), שאפילו כסוגה [- מגודרת]בשושנים[49] - לא יפרצו בהן פרצות[50]. ריש לקישאמר [שהדבר נלמד] מכאן - 'כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ'(שיר השירים ו, ז) אפילו ריקנים שבך [- שבעם ישראל] מלאים מצוות כרמון. רבי זירא אמר[שהדבר נלמד] מכאן - 'וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו'(בראשית כז, כז), אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו".
ודבר זה, שִבחם של ישראל הוא, שאע"פ שתאווהגדולה יש בדבר, ולב בני הזוג גס אחד בשני[51]ואינם בושים זה מזו וזו מזה[52], ואין זר מבלעדיהם יודע בדבר, מ"מ נזהרים הם באזהרת התורה, ואינם נוגעים איש באשתו ואפילו באצבע קטנה[53]. ועל דבר אמרו במדרש[54]:
"סוּגָה (- מגודרת) בַּשּׁוֹשָׁנִּים" - אין המקרא אומר אלא דרשני, [וכי] יש אדם [ש]גודר שדהו בשושנים, [- הרי] דרך בני אדם [ש]גודריםכרמיהם או שדותיהם בקוצים ובדרדרים, בסירים ובחוחים (- מיני קוצים), שמא ראית אדם מימך שהוא גודר שדה בשושנים? אלא אלו הן דברי תורה שהם רכים כשושנים.כיצד? בנוהג שבעולם, אדם נושא אִשה בן שלושים שנה, בן ארבעים שנה[55], היה מתאווהלראות עצמו בתוך חופתו, אין לו יום גדול וחביב הימנו שהוא שמח עִם אשתו, הוציא יציאותיו [- הוצאות החתונה] והציע חופתו. בא להיזקק לאשתו, והיא אומרת לו: 'כשושנה אדומה ראיתי' [- ראיתי דם אדום כשושנה]. מייד פירש הימנה, זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן.מי גרם לו שלא יקרב אליה? איזה כותל ברזל יש ביניהם, ואיזה עמוד ברזל ביניהם? מי הפרישו הימנה? אי זה נחש נשכו, איזה עקרב עקצו שלא יקרב לה? אלא אלו הם דברי תורה שרכים כשושנה, שנאמר בה (ויקרא יח, יט): וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב".