My friend who lost a son in the tragedy posted this yesterday:
י"ח בטבת.
הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד;
קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה,
וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;
וְצַר! עוֹד מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ –
וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,
אָבַד לָעַד!
בני, אהובי, היום מלאו לך שבע עשרה שנים. בכל שנה ציינו את יום ההולדת שלך בטיול רגלי עם פק"ל קפה, ובכל שנה שאלתי אותך מחדש מה תרצה לעשות כשתהיה גדול, ובכל שנה השבת לי באריכות ובהתלהבות, עם ברק בעיניים ועם חיוך מתוק, ובכל שנה האזנתי לך בהשתאות ובגאווה, כמה רחוק חלמת, כמה עמוק ביקשת, כמה לא התפשרת. כמה נחת וכמה גאווה, בכל שנה.
אבל השנה אשב בבית. השנה נישאר לבד עם הזיכרונות. השנה לא אשאל אותך מה תרצה לעשות כשתהיה גדול. השנה אדליק לכבודך נר זיכרון אחד במקום שמונה עשרה נרות חיים. השנה אתגעגע אליך כל כך ובשקט הנורא אהרהר בכאב בשירת חייך שבאמצע נפסקה - לא באשמתך!
האסון שבו נהרגת לנו התחיל הרבה לפני אותו לילה נורא. האסון התחיל כשאפשרנו לשכבת הנהגה שלמה – מנהיגים רוחניים, פוליטיקאים ועסקנים – להנהיג ציבור ישר דרך שמתקשה להבחין בין מנהיגות אחראית לבין מנהיגות שמקדמת אג'נדות אופורטוניסטיות, מונעת מתוך אינטרסים צרים, לא מתנהלת בשקיפות, בזה למוסדות המדינה ולא נושאת באחריות כוללת ובתוצאות, כמצופה ממנהיגות ראויה לשמה. זאת אותה מנהיגות, למשל, ששותקת ונאלמת אל מול קריאות "אנטישמים" ו"נאצים" כשהן מופנות אל כוחות הביטחון ואחרים, שמבקשים לאכוף סדר ולשמור על ביטחון ובריאות הציבור.
ביום האחרון של השבעה הבטחתי לעצמי וגם לך שאעשה הכל כדי למנוע את האסון הבא, ולרגע לא נחתי עד שקמה לה ועדת החקירה הממלכתית. באותה שעה ממש, שבה אני וחבריי החדשים, בני המשפחות ההמומות, כיתתנו רגליים למען המטרה הכל כך ראויה הזאת, סופר לנו שוב ושוב על סוכני צללים שמבטיחים למשפחות סכומי עתק, דמי שתיקה, כדי שוועדת החקירה הממלכתית לא תזכה לתמיכת המשפחות ולא תקום, כך שהאחראים על האסון יוכלו להימלט מהעמדה לדין.
ככה נראית תרבות שמנוהלת על ידי הנהגה שחשה את עצמה מעל לכל מחויבות אזרחית בסיסית להוראות בטיחות, תרבות של מאכערים שעולה בחיי אדם, תרבות שלא עולה על דעתה האפשרות לחשבון נפש, לבדק בית, ללקיחת אחריות. קראתי עשרות פרוטוקולים של ישיבות שהתקיימו מדי שנה לקראת ההילולה, ישיבות שבהן נטלו חלק מרכזי אותם עסקנים בשם אותם פוליטיקאים ומנהיגים רוחניים. אין פרוטוקול אחד שבו נושא הצפיפות על ההר לא נדון! יותר מזה: הועלה חשש מפורש מעומס במתחם תולדות אהרן, שעלול להביא לנפגעים (ישיבת הוועדה לפניות הציבור, 18.6.18, פרוטוקול 142).
אין מנהיג רוחני, פוליטיקאי או עסקן, שנטל חלק בהפקת ההילולה, שיכול לומר "ידי נקיות". ידיכם דמים מלאו.
מי יתן שרוחו הטובה של אלי ז"ל תשרה על כל העוסקים בצרכי הציבור באמונה ובאחריות.
https://www.facebook.com/tom.cohen.5/posts/10219469181297427